<h1>ארחות חיים הלכ' תשעה באב סימנים ו'—י"א</h1>
<h2>דף ל.</h2>
ערב ט"ב בסעודה המפסיק בה אין אוכלין ב' תבשילין אפי' בלא בשר כגון ביצים ודגים או ביצים וגבינה ואין אוכלין בשר אפי' אין לו אלא תבשיל א' וי"א שלא נאמרו ב' תבשילין אלא כשאוכלין דרך תענוג ושמחה כגון כל א' לעצמו אבל אם אכלן בתבשיל א' כגון שישים כא' גבינה ובצים או בצים ודגים לית לן בה והר"י מקור' ז"ל כתב כי ריצב"א אומר שהתבשיל של תפוחים ושל דבר הנאכל כמות שהוא חי אע"פי שאין בהן משום בשולי עכו"ם מ"מ כיון דערבינן בהו עירובי תבשילין שפיר מקרי תבשיל. והר' אהרן ז"ל מתיר ב' תבשילין בקדרה א' אבל תבשיל אחד בב' קדרות אסור והטעם שאין להתענג בשררה ואין כאן איסור אא"כ שם תבשיל עליו לאפוקי מיני פירות בין חיין בין מבושלין וקיימא לן כרשב"ג שאם הי' רגיל לאכול אחר סעודתו צנון או מליח הרשות בידו עכ"ל. ויש פרושים שמונעין עצמן מכל מיני לפתן ואין אוכלין רק פת במלח ומים במשורה ויש יושבין בין תנור וכירים ואוכלין ביצים זכר לאבלות ויש נהגו שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין כמו שכתבנו ואע"פי שמסקנת ההלכה שאין אסור בבשר ויין אלא בסעודה המפסיק בה והוא שיעשנה משש שעות ולמטה מ"מ הנהיגו הראשונים ברוב המקומו' שלא לאכול בשר כל אותו היום אלא מי שהיה חלוש או חולה. כתב הרא"ה ז"ל ועיקר סעודה המפסיק בה היא אותה שסומך דעתו עליה לשם תענית ואותן האוכלין בערב בשר ושותין יין ומפסיקין ומברכין ברכת המזון וחוזרין ואוכלין מעט הרי אלו בכלל פושעי ישראל ומברכין ברכות שלא לצורך ועליהם הכתוב אומר ותהי עונותם על עצמותם ע"כ. ירושלמי רב מן דהוה אכיל כל צרכיה הוה צבע פיסתיה בקיטמא ואמר שהוא עיקר סעודת ט' באב לקיים מה שנאמ' ויגרס בחצץ שיני. ונהגו בהרבה מקומות לבטל השחיטה מר"ח עד התעני' או כל אותה שבת עד עבור מקצת יום התענית. ושאל השואל על מה נהגו שלא לשחוט בט"ב אלא מחצות ולמעלה והשיב המשיב כיון שהכל יודעין שאין אוכלין היום אין בכך כלום. והרשב"א ז"ל כתב בתשוב' לא נהגו כן הראשוני' אלא כדי להתאבל ולהתעס' בהספד על החרבן ואסור להקל. גדולה מזו אמרו רבותינו נוחי נפש שלא לאכול בשר משנכנס אב ואע"פי שאין כאן איסור מדין התלמוד שאפי' בערב הצום בסעודה שאין מפסיק בה מותר לאכול בשר ולשתות יין אעפ"כ מי שאוכל בשר במקומות שנהגו שלא לאכול פורץ גדר ישכנו נח"ש של דבריהם עכ"ל. כתב הרמב"ם ז"ל מימינו לא אכלנו בערב ט"ב אפי' תבשיל של עדשים אבל אוכל הוא בשר מליח כל זמן שאינו כשלמים ר"ל שעברו ב' ימים ולילה א' משנשחט שזהו זמן אכילת שלמים וזהו מותר אף בסעודה המפסיק בה. וכתבו הפוסקים שזה לא נאמר אלא לפי מנהגם או לפי הרכים והענוגים שאין אוכלין בשר בכל יום ויום כי אם בן יומו אבל לפי מנהגנו עתה לפי שכל השנ' אנו אוכלין בשר ששהתה במליחתו כמה ימים לא נתנו לאכול בסעודה המפסיק בה אפי' במלח כמה ימים וכן המנהג כמו שבארנו. ואין שותין בה יין כלל אבל שותה הוא יין מגתו כל זמן שהוא תוסס פי' רותח שאין הנאה בשתייתו כלל וכמה תסיסתו ג' ימים. ומסעודה המפסיק בה ואילך אסור לרחוץ אפי' פניו ידיו ורגליו וכ"ש שאסור לאכול ולשתו' אפי' מים וכ"כ הראב"ד ז"ל וכתב עוד ונ"ל שאם התנה תנאו מועיל לרחיצה ולשתות מים ואפי' לרחוץ כל גופו עד שקיעת החמה. והר"פ ז"ל כתב ר' יחיאל ז"ל פסק דמותר לאכול אחר סעודה המפסיק בה בין בט' באב בין בי"הב ובין השמשות שלו אסור כי"הכ ואע"ג דלאו דאורייתא הוא אחמירו ביה רבנן.
